מה קורה לשיער בגיל חמש
השיער של פעוט בן שנתיים והשיער של ילד בן חמש הם לא אותו חומר. אצל רוב הילדים המרקם מתעבה איפשהו בין גיל ארבע לשש, השערות הופכות פחות שקופות, קו הצמיחה בקדמת הראש מתייצב, והמערבולת שהייתה חמודה בגיל שלוש מתחילה להתעקש. פתאום יש כיוון צמיחה ברור, ואפשר לעבוד איתו במקום נגדו.
הקצב עצמו לא דרמטי. שיער אנושי צומח בממוצע כשישה אינץ' בשנה לפי האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה, כלומר בערך סנטימטר ורבע בחודש. מספר קטן שמסביר דבר גדול: תספורת שנראית מושלמת ביום שישי תיראה אחרת לגמרי בעוד חודש, ולכן אני תמיד חותך עם מחשבה על השבוע הרביעי, לא על השבוע הראשון.
מה שכן משתנה דרמטית זה הראש שמתחתיו. ילד בן חמש מבין שאלות, עונה עליהן, ומזהה מיד כשמישהו מדבר אליו בגובה העיניים או מעליהן. אני שואל אותו ישירות מה הוא אוהב ומה מפריע לו, ורק אחר כך מקשיב להורה. זה נשמע כמו פרט קטן. בפועל זה ההבדל בין ילד שיושב רגוע עשר דקות לבין ילד שמתפתל.
מה באמת השתנה מגיל שלוש וארבע
הורים שמכירים אותי כבר כמה שנים שואלים למה אני מציע עכשיו משהו שלא הצעתי קודם. התשובה נמצאת בשלושה דברים שקורים בין גיל ארבע לחמש.
הראשון הוא עובי. שערה עבה יותר מחזיקה צורה, ולכן גזרות שדורשות מבנה, כמו פרידה בצד או קוצים, פשוט לא עבדו קודם ועובדות עכשיו.
השני הוא זמן ישיבה. בגיל שלוש יש לי בערך שבע דקות לפני שהסבלנות נגמרת, ולכן הגזרה חייבת להיות פשוטה ומהירה. בגיל חמש יש לי בנוחות חמש עשרה דקות, ולפעמים יותר, וזה פותח את האפשרות לעבודה מדויקת יותר עם מספריים ולמעברים רכים שדורשים כמה שלבים.
השלישי הוא בעלות. בגיל חמש הילד מתחיל להרגיש שהשיער הוא שלו. הוא מסתכל במראה אחרי התספורת ובודק. הוא מגיב. לפעמים הוא מבקש משהו ספציפי שראה אצל חבר. זה שלב שכדאי לחבק, כי ילד שמרוצה מהתספורת שלו לא נלחם עליה כל בוקר.
מי שמתעניין בשלבים שקדמו, כתבתי בנפרד על תספורת לילד בן 3 ועל תספורת לילד בן 4, ושם הדגש שונה לגמרי.
הגזרות שעובדות הכי טוב לבנים בגיל חמש
קלאסי קצר עם פרידה בצד
הגזרה שאני ממליץ עליה הכי הרבה בגיל הזה. קצר בצדדים ובעורף, מספיק אורך למעלה כדי ליצור נפח ופרידה עדינה, בלי לגלח את הראש. היא סלחנית לכיווני צמיחה שונים, היא מתיישרת לבד אחרי השינה, והיא מחזיקה מראה מסודר בערך חמישה שבועות.
היתרון האמיתי שלה הוא בבוקר. אין מה לעשות איתה חוץ מלהעביר יד רטובה. הורים שמתמודדים עם יציאה מהבית ב-7:40 מבינים את הערך של זה מיד.
דירוג נמוך ורך
דירוג (פייד) בגיל חמש עובד יפה, בתנאי שהוא נמוך ורך. אני מתחיל את המעבר מעל האוזן ולא מתחת לה, ומשאיר אורך של ממש למעלה. הראש של ילד בן חמש עדיין עגול ורך בקווים שלו, וקו מעבר גבוה וחד יוצר מראה מבוגר מדי ומדגיש כל אי-סימטריה בגולגולת.
יש לי דעה ברורה כאן: דירוג עור (סקין פייד) בגיל חמש הוא מיותר. הוא נראה מצוין ביום התספורת ומתחיל להיראות מוזנח כבר אחרי שבועיים, כי הגבול חוזר מהר. אצל ילד בן חמש שלא בא אליי כל שבועיים, זו בחירה שעובדת נגד ההורה.
קוצים קצרים
לילדים עם שיער חזק וישר שעומד לבד, קוצים קצרים הם פתרון נהדר. מדובר באורך אחיד יחסית למעלה, מסופר קל בקצוות, שנשאר במקום בלי גראם של ווקס. אני עושה אותו קצת ארוך יותר מהגרסה למבוגרים, כדי שלא ייווצר מראה דוקרני.
חשוב לדעת שהגזרה הזו לא מתאימה לשיער דק או רך. אצל שיער רך הקוצים פשוט נופלים אחרי חצי שעה, ואז מקבלים מראה שטוח שמתסכל את הילד.
שיער ארוך יותר לבנים
בשנים האחרונות אני מסתפר יותר ויותר בנים בני חמש ששומרים על אורך. זה לגיטימי לגמרי והתוצאה יכולה להיות יפה מאוד, בתנאי שמסדרים את המסגרת: פוני שלא נכנס לעיניים, קצוות נקיים, והורדת עובי פנימית באזור העורף. בלי ההורדה הפנימית האורך הופך לקן, ותוך שלושה שבועות הילד מסרב שיגעו לו בשיער.
שיער מתולתל או גלי בגיל חמש
כאן אני עובד אחרת לגמרי, ורוב התסכול של הורים לילדים מתולתלים מגיע מתספורות שנעשו לפי הכללים של שיער חלק.
תלתל מתקצר כשהוא מתייבש. סנטימטר שנחתך על שיער רטוב יכול להיראות כמו שניים וחצי אחרי שהתלתל מתכווץ, ולכן אני חותך שיער מתולתל של ילדים בעיקר במצב יבש או לח מאוד, ובודק כל אזור לפי איך שהתלתל נופל בפועל. זה לוקח יותר זמן. זה גם הדרך היחידה לדעת מה באמת קיבלתם.
הטעות השנייה היא דילול. כשמסתכלים על ראש מתולתל של ילד בן חמש, הרושם הראשון הוא שיש יותר מדי שיער וצריך להוריד ממנו. בפועל, דילול של שיער מתולתל יוצר שערות קצרות שמסתלסלות בקצב שונה מהשאר, מתרוממות באמצע הראש וגורמות בדיוק לאפקט הפוך מזה שרצו. אני מוריד נפח דרך אורך ודרך מבנה, לא דרך מספריים מדללות.
הטעות השלישית היא מסרק. שיער מתולתל מסורק כשהוא רטוב ועם מרכך, באצבעות או במסרק שיניים רחבות, ולא כשהוא יבש. סירוק תלתל יבש מפרק את מבנה התלתל ויוצר את אותה פלומה שכולם מכירים. הרחבתי על זה במאמר נפרד על תספורת לילדים מתולתלים, שכולל גם את השאלות שחוזרות אצלי הכי הרבה בנושא.
ואם מדובר בילדה בת חמש
המילה ילד בגיל הזה מכסה את שתיהן, וההבדלים בעבודה אמיתיים. אצל בנות בנות חמש אני עובד בעיקר על שלושה דברים.
הראשון הוא הקצוות. שיער ארוך של ילדה שרצה בחצר נשבר בקצוות, וגם אם האורך נשמר, המראה נשאר דליל בתחתית. חיתוך של סנטימטר עד שניים כל שלושה חודשים פותר את זה בלי לקצר בפועל.
השני הוא השכבות. שכבות עדינות סביב הפנים מוסיפות תנועה, אבל שכבות גבוהות מדי בגיל הזה יוצרות פלומה מעל הראש שמתנפחת ולא מסתדרת. אני נשאר נמוך.
השלישי הוא הפוני. פוני בגיל חמש הוא החלטה שמחייבת התחייבות לתחזוקה כל ארבעה עד שישה שבועות, ושווה לדבר על זה מראש. אם אין סבלנות לזה, עדיף פוני צדדי ארוך שגדל פנימה אל תוך הגזרה ולא דורש תיקונים.
בגלריית העבודות שלי אפשר לראות תוצאות אמיתיות של גזרות לילדים, וזה בדרך כלל עוזר להורים להצביע במקום לתאר.
איך אני מסדר ילד בן חמש בכיסא
ילד בן חמש כבר לא פוחד מהמספרה כמו בן שלוש. הוא פוחד מדברים ספציפיים: מהרעש של המכונה, מהשיער שנופל על הצוואר ומגרד, ומזה שהוא לא רואה מה קורה מאחורה.
אז אני מטפל בדיוק בשלושת אלה. את המכונה אני מדליק לפני שאני נוגע, מניח אותה על כף היד שלו שירגיש שהיא רק מרטיטה, ורק אז מתקרב לראש. את הצווארון אני מהדק כמו שצריך, כי רוב הבכי שאני רואה מגיע משיער שנכנס מתחת לחולצה ולא מהתספורת עצמה. ואת המראה אני מפנה אליו באמצע, לא רק בסוף.
עוד משהו שלמדתי: לא לשאול ילד בן חמש שאלות פתוחות. "איך אתה רוצה את השיער" זו שאלה שמייצרת שתיקה מבוהלת. "קצר מלמעלה או שנשאיר קצת?" זו שאלה שילד בן חמש עונה עליה בשמחה, כי היא נותנת לו שליטה בלי לדרוש ממנו לנסח.
אם הילד שלכם רגיש לרעש, למגע או למרקמים, כדאי לומר לי את זה בטלפון כשקובעים. אני מתאים את סדר העבודה מראש, מתחיל במספריים במקום במכונה, ולפעמים מוותר על המכונה לגמרי. ילדים על הרצף או ילדים עם רגישות סנסורית מסתדרים מצוין כשמכינים את הסביבה נכון, וזה לא דורש מהם להשתנות. מידע נוסף על השירותים שאני מציע והדרך שבה אני עובד עם ילדים נמצא בעמוד השירות.
כל כמה זמן צריך תספורת בגיל חמש
התשובה תלויה בגזרה, וזה ההבדל שרוב ההורים לא לוקחים בחשבון:
דירוג או קו מעבר קצר: כל שלושה עד ארבעה שבועות, אחרת הגבול נעלם והמראה הופך מטושטש
קלאסי קצר עם צד: כל חמישה עד שישה שבועות
קוצים: כל ארבעה עד חמישה שבועות, בעיקר בגלל האורך למעלה שמתחיל ליפול
שיער ארוך לבנים: כל שמונה עד עשרה שבועות, לסידור מסגרת והורדת עובי
אורך בינוני עד ארוך לבנות: תיקון קצוות כל שלושה חודשים
בקיץ הכול מתקצר. חום, זיעה וכלור מייבשים את הקצוות מהר יותר, והשיער מתחיל להסתבך בצורה שלא הייתה בחורף. אני מעדיף לקצר את מרווחי הביקור בחודשי יולי ואוגוסט במקום לפצות אחר כך בחיתוך גדול.
הבוקר: איך מפסיקים להילחם על המסרק
רוב הקרבות על השיער בבית לא נובעים מהשיער. הם נובעים מהטכניקה.
שיער רטוב הוא שיער פגיע. אחרי המקלחת אני מבקש מהורים לא לשפשף במגבת אלא לעטוף ולטפוח, בדיוק מה שממליצה האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה בהנחיות שלה למניעת נזק לשיער. שפשוף אגרסיבי במגבת יוצר סיבוכים שנראים כמו קשרים אבל הם בעצם שערות שבורות.
סדר ההתרה הפוך לאינטואיציה. מתחילים מהקצוות ועולים למעלה, לא מהקרקפת כלפי מטה. מסרק שיניים רחבות, לא מברשת. ואם השיער מסתבך קשה, קצת מרכך על הקצוות בלבד עושה את ההבדל. המרכך הוא לקצוות, לא לקרקפת, כי בקרקפת הוא רק משמן.
ודבר אחרון שאני חוזר עליו כל שבוע: גומיות הדוקות ותסרוקות מתוחות בגיל חמש הן טעות. משיכה קבועה של אותו אזור בקרקפת גורמת לאורך זמן לנשירה מכנית, וזה משהו שאפשר למנוע לגמרי בלי שום מאמץ. אסוף רפוי מחזיק בדיוק כמו הדוק, והילדה מרגישה טוב יותר.
כמה פעמים בשבוע לחפוף שיער של ילד בן חמש
אין מספר אחד שמתאים לכולם, ויש כלל אצבע שעובד. שיער ישר ודק מתלכלך מהר ונוח לחפוף אותו כל יום או יומיים. שיער עבה, גלי או מתולתל מסתדר מצוין עם פעמיים או שלוש בשבוע, ובימים שבין לבין אפשר פשוט לשטוף במים בלי שמפו.
הנקודה שחשובה יותר מהתדירות היא איפה מורחים מה. השמפו מיועד לקרקפת, המרכך מיועד לקצוות. ההיגיון פשוט: הקרקפת היא זו שמפרישה שומן, והקצוות הם החלק המבוגר והשביר של השערה. כשמורחים שמפו לאורך כל השיער מייבשים בדיוק את החלק שהכי צריך לחות, וכשמורחים מרכך על הקרקפת מקבלים שיער שנראה שמנוני יום אחרי החפיפה.
בגיל חמש ילדים מתחילים לחפוף לבד, וזה שלב מצוין. רק כדאי לעבור אחריהם באזור העורף ומאחורי האוזניים, שני מקומות שילד לא רואה במראה ולכן פשוט מדלג עליהם. שאריות שמפו שנשארות שם גורמות לגירוד שמתפרש אחר כך בטעות ככינים.
מים חמים מדי הם חיסרון נוסף שקל לתקן. פושרים מספיקים לחלוטין, והם מקטינים את הייבוש של הקרקפת בחורף.
איך לתאר לי מה אתם רוצים בלי שזה יובן לא נכון
המילה קצר היא המילה הכי מסוכנת בעולם התספורות. אצל הורה אחד קצר זה מכונה מספר שתיים, אצל הורה אחר זה שלושה סנטימטרים למעלה. שניהם משתמשים באותה מילה ומתכוונים לשתי תוצאות שונות לחלוטין.
אז במקום להגיד קצר, תגידו לי שלושה דברים:
מה מפריע לכם היום. נופל לעיניים, מתנפח בצדדים, לא מסתדר אחרי השינה, נראה מוזנח כבר אחרי שבועיים. זה הנתון הכי שימושי שאני יכול לקבל.
כמה זמן אתם רוצים שזה יחזיק. הורה שרוצה לחזור בעוד חודש ורבע מקבל גזרה אחרת מהורה שבא כל שלושה שבועות. זו לא איכות שונה, זו גזרה בנויה אחרת.
כמה זמן אתם מוכנים להשקיע בבוקר. התשובה הכנה אצל רוב המשפחות היא אפס, וזה בסדר גמור. אני פשוט בונה את הגזרה כך שהיא לא תדרוש כלום.
מי שמגיע עם תמונה, מצוין. רק שימו לב שתמונה מציגה תוצאה על שיער מסוים, ולא בהכרח על השיער של הילד שלכם. אם התמונה מראה ילד עם שיער עבה וישר והילד שלכם עם שיער רך וגלי, אני אגיד את זה מראש ואציע את הגרסה שתעבוד באמת. עדיף לשמוע את זה לפני התספורת מאשר אחריה.
כשהבעיה היא הקרקפת ולא התספורת
לפעמים הורה מגיע ואומר שהשיער נראה מוזר, שיש איזה אזור שנראה קירח או שהילד מגרד. במקרים כאלה אני מסתכל על הקרקפת לפני שאני חושב על גזרה.
שתי בעיות מופיעות בגיל הזה יותר מכל גיל אחר. הראשונה היא גזזת, זיהום פטרייתי של הקרקפת. לפי מאיו קליניק היא נפוצה במיוחד אצל פעוטות וילדים בגיל בית ספר, והיא מופיעה כאזור עגול, קשקשי, עם שיער שנשבר בגובה הקרקפת. היא לא נפתרת בשמפו ומחייבת אבחון וטיפול אצל רופא. אני לא מסתפר קרקפת עם נגע פעיל, ואומר את זה בפה מלא.
השנייה היא כינים. לפי שירות הבריאות הבריטי כינים מגיעות למידה של עד שלושה מילימטרים, עוברות במגע ראש בראש ולא קשורות בכלל לניקיון השיער. השיטה שהם ממליצים עליה היא סירוק רטוב עם מרכך ומסרק צפוף בימים 1, 5, 9 ו-13, ובדיקה חוזרת ביום 17. הם גם מציינים שאין צורך להשאיר ילד בבית מהלימודים ואין צורך לכבס בכביסה חמה. אני מבקש שלא מגיעים אליי עם כינים פעילות, פשוט כי זה מתפשט לילד הבא בכיסא.
ארבע טעויות שאני רואה שוב ושוב בגיל הזה
להעתיק תספורת של אח גדול. האח בן העשר והאח בן החמש לא חולקים את אותה גולגולת, את אותו קו צמיחה ואת אותו עובי שיער. גזרה שנראית מעולה על הגדול יכולה ליפול על הקטן בדיוק במקום הלא נכון, ובגיל חמש הילד מרגיש את זה ומגיב לזה.
לקצר מאוד כדי לחסוך ביקורים. זה נשמע חסכוני והוא בדרך כלל לא. כשמקצרים אגרסיבית, השיער עובר תקופה של שבועיים שבה הוא קצר מדי, ואחר כך תקופה של שבועיים שבה הוא בדיוק במקום. ההבדל בין תספורת כל חמישה שבועות לתספורת כל שמונה שבועות הוא בערך שלושה ביקורים בשנה, וזה לא שווה ילד שלא אוהב את איך שהוא נראה בתמונות של הגן.
לחתוך פוני בבית באמצע השבוע. הפיתוי מובן, במיוחד כשהפוני נכנס לעיניים. הבעיה היא שפוני שנחתך ישר על שיער רטוב נראה מצוין למשך חמש דקות ואז מתקצר בערך בחצי סנטימטר כשהוא מתייבש. מי שבכל זאת חותך בבית, שיחתוך יבש, מעט מדי, ובאלכסון קל.
להתעלם ממה שהילד אומר. ילד בן חמש שאומר שהוא לא אוהב קצר מאוד בצדדים מוסר מידע אמיתי, לא קפריזה. הוא זה שהולך עם התספורת הזו לגן כל יום.
תספורת לפני אירוע, צילומים או תחילת שנה
אחד הדברים שכמעט אף אחד לא שואל אותי, ושווה לדעת: תספורת לא נראית במיטבה ביום שבו נעשתה.
שיער קצר טרי יושב קצת אחרת. הקצוות עדיין חדים, הגבולות נראים ברורים מדי, וייקח לשיער כמה ימים להתיישב בכיוון הצמיחה הטבעי שלו. לכן לצילומי גן, לאירוע משפחתי או ליום הראשון של השנה אני ממליץ לקבוע ארבעה עד שבעה ימים לפני, לא יום לפני.
לתסרוקת של אירוע אצל ילדה יש כלל נוסף: לא לשטוף את השיער באותו בוקר. שיער שנשטף יום קודם מחזיק תסרוקת הרבה יותר טוב, במיוחד אצל ילדות עם שיער חלק ודק שמחליק החוצה מכל סיכה. אני מעדיף לעבוד על שיער נקי מאתמול, ולא על שיער שיצא מהמקלחת לפני שעה.
לסיכום
הכנה של שתי דקות בבית חוסכת עשרים דקות אצלי. ארבעה דברים שעובדים:
תגידו לילד לאן הוא הולך. לא הפתעה, לא שוחד, ולא "רק מסתכלים". ילד בן חמש שמגלה באמצע שרימו אותו זוכר את זה עד הביקור הבא.
בואו אחרי מקלחת. שיער נקי ויבש נחתך מדויק יותר, וגם אני חוסך לילד שלב של שטיפה בכיור שהוא בדרך כלל החלק שהוא הכי לא אוהב.
אל תקבעו בשעה שבה הוא רעב או עייף. אחרי הצהריים מוקדם עובד טוב יותר מחמש אחר הצהריים.
אל תבטיחו לו שזה ייקח דקה. תספורת של ילד בן חמש לוקחת רבע שעה, ילדים מודדים זמן טוב יותר ממה שנדמה לנו, והבטחה שנשברת בפעם הראשונה עולה לנו בשיתוף פעולה בפעם השנייה. אני מעדיף לומר לילד בדיוק מה הולך לקרות ובאיזה סדר, כולל החלק עם המכונה, ואז לעשות בדיוק את זה.
ואם יש תמונה, הביאו תמונה. לא כדי שאעתיק אותה אחד לאחד, אלא כדי שאדע מה הכיוון בראש שלכם. הרבה פעמים ההורה אומר קצר ומתכוון לקצר לגמרי אחר.
על הדרך המקצועית שלי ועל האופן שבו אני עובד אפשר לקרוא בעמוד האודות, ומי שכבר יודע מה הוא מחפש מוזמן פשוט לקבוע תור ולסגור את זה בשיחה קצרה.
