מה באמת משתנה כשחצי מהראש מכוסה
בתסרוקת ערב רגילה, מה שמחזיק את המבנה זה שילוב של קיבוע, סיכות ומשקל השיער עצמו. כשנכנס בד לתמונה, מצטרפים שני כוחות חדשים: לחץ כלפי מטה על אזור הכתר, וחיכוך מתמשך בין הבד לשערה לאורך כל הערב.
קו הכיסוי הוא קו התכנון
לפני שאני נוגע במסרק, אני מבקש לראות את המטפחת ולראות איפה בדיוק היא יושבת. יש נשים שהקו שלהן עובר 3 או 4 סנטימטרים מאחורי קו השיער הקדמי, ואחרות שמכסות עד אמצע הראש. ההבדל הזה משנה הכל, כי הוא קובע כמה שיער בכלל הולך להיראות ובאיזו זווית הוא ייראה.
אם הקו נמוך יחסית ורוב הקדמת גלויה, אני יכול להרשות לעצמי גלים רחבים ונפח קדמי. אם הקו גבוה והחלק הגלוי הוא בעיקר האורך שיוצא מאחור ומהצדדים, הנפח חייב לרדת למטה, לגובה האוזן ומטה. אחרת התסרוקת נראית כאילו היא מתחילה באמצע האוויר.
אני מסמן את הקו הזה בפועל, לא בעין. שתי סיכות קטנות בשתי הנקודות שבהן הבד נוגע בשיער, וכל העבודה מתייחסת אליהן.
משקל, לא רק צורה
תסרוקת ערב שוקלת. אוסף עם סיכות, תוספות וקיבוע יכול להוסיף 150 עד 300 גרם שמושכים לכיוון אחד. כשמעל זה יושבת מטפחת שקשורה מאחור, המשיכה מתעצמת. לכן אני מפזר את נקודות העיגון על פני אזור רחב במקום לרכז הכל בסיכה אחת חזקה. 8 סיכות פזורות מחזיקות טוב יותר מ-3 סיכות עמוסות, וכואבות פחות אחרי 4 שעות.
הנקודה הזאת חשובה גם מבחינה בריאותית. האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מונה משיכה חזקה של השיער לאחור, בקוקו או באוסף הדוק, בין ההרגלים שגורמים לנזק מצטבר, וממליצה לאסוף את השיער בצורה רפויה יותר ולהשתמש בגומיות מרופדות (AAD). אצל מי שקושרת מטפחת מדי יום באותו מקום בדיוק, ההצטברות הזאת אמיתית ואפשר לראות אותה בקו השיער. אני מעדיף להזיז את נקודת הקשירה קצת בין אירוע לאירוע.
שלב ראשון: בוחרים את הכיסוי, ורק אחר כך את התסרוקת
זה נשמע הפוך, אבל זה מה שעובד. הבד קובע את הגבולות, והתסרוקת מתמלאת לתוכם.
מטפחת רכה מול בנדנה מובנית
מטפחת דקה מבד זורם, משי או ויסקוזה, כמעט לא נותנת תמיכה. היא יפה, היא נופלת יפה, וכל מה שמתחתיה חייב להחזיק את עצמו לגמרי לבד. איתה אני בונה בסיס יציב: קליעה שטוחה צמודה לגולגולת או פיתול מקובע היטב, ומעליו הבד רק מונח.
בנדנה מובנית או מטפחת עם רפידה נותנת נפח בעצמה. במקרה כזה אני מקפיד לא להוסיף עוד נפח מלמטה, אחרת הראש נראה גדול פי 2 בצילומים מלפנים. מספיק סירוק עדין לשורש בלבד.
בד סאטן חלק מחליק על שיער חלק. אם המטפחת מסאטן ואין לה תפר מחוספס מבפנים, אני משאיר שכבה עדינה של מרקם בשיער שמתחתיה במקום להחליק אותו לגמרי. זה נשמע כמו פרט שולי אבל הוא ההבדל בין מטפחת שיושבת ובין מטפחת שמחליקה אחורה כל 20 דקות.
כשמצטרפים סרט, קליפס או תכשיט
תכשיט שיער דורש מקום מוקדם. אם יש קליפס דקורטיבי שמתוכנן לשבת בצד, אני משאיר שם קווצה חופשית מראש ולא דוחף אותו לתוך תסרוקת גמורה. סרט צר שעובר מעל האוזן מחייב שהשיער מתחתיו יהיה חלק לגמרי, כי כל בליטה נראית דרכו.
עם תכשיטים כבדים יותר, כמו סיכה מתכתית רחבה, אני מחזק את הנקודה עם סיכת בובי מוצלבת מתחת לבד. זה בלתי נראה ומונע את הצניחה האיטית שמתחילה בערך שעה אחרי שמגיעים.
איך אני מייצר נפח שלא מתמוטט מתחת לבד
זה הלב של העניין, ורוב העבודה קורית לפני שנוגעים בעיצוב עצמו.
הנפח נבנה בייבוש
אני מייבש את השורש כשהוא מורם בזווית מנוגדת לכיוון שבו הוא אמור לשכב בסוף. אצל שיער שנוטה להשתטח, זה אומר לייבש חלק אחר חלק כשהם מונפים כלפי מעלה, לחכות שהקווצה תתקרר לגמרי עם היד עליה, ורק אז לשחרר.
הקירור הוא החלק שרוב האנשים מדלגים עליו בבית, והוא זה שקובע אם הנפח נשאר. השערה נעולה בצורתה החדשה כשהיא עוברת מחום לקור. אם משחררים אותה בזמן שהיא עדיין חמה, היא נופלת בחזרה למצב הטבעי שלה תוך דקות ספורות. 15 שניות של המתנה על כל קווצה הן ההבדל בין תסרוקת שמחזיקה שעתיים לתסרוקת שמחזיקה 8 שעות.
סירוק פנימי במידה הנכונה
סירוק לאחור בשורש עדיין הכלי הכי יעיל שיש לנפח מתחת לכיסוי, בתנאי שעושים אותו נכון: רק בשכבות הפנימיות, רק ב-3 עד 4 הסנטימטרים הראשונים מהשורש, ותמיד עם שכבה חלקה מעליו שמסתירה אותו לגמרי.
הפירוק בסוף הערב חשוב לא פחות מהביצוע. מרכך, מסרק שיניים רחבות, ומהקצה כלפי מעלה. לא משיכה יבשה מהשורש, זה בדיוק מה שמייצר שבירה.
מתי אני מוותר על תוספות
תוספת נפח מתחת לאזור מכוסה נשמעת כמו פתרון מושלם ולפעמים היא באמת כזאת. אבל בשיער דק או דליל אני נמנע ממנה, כי היא מוסיפה משקל בדיוק במקום שהכי לא עומד בו. במקרים האלה עדיף להוריד את מוקד הנפח לאזור העורף, מתחת לקו הכיסוי, ולתת לאורך לעשות את העבודה.
ארבע תסרוקות שאני חוזר אליהן
גלים רחבים מהקו הקדמי
מתאים כשקו הכיסוי אחורי יחסית. אני מגלגל את הקדמת הרחק מהפנים בגלגלת של 3 סנטימטרים, מקבע כל גל בקליפס עד שהוא מתקרר, ומברש הכל בסוף למראה אחיד ורך. התוצאה מצטלמת מצוין ולא מתחרה בבד.
אוסף נמוך בעורף
הקלאסיקה שלא נכשלת. הפיתול יושב מתחת לקו הכיסוי, מה שאומר שהמטפחת נחה עליו במקום להילחם בו. אני משאיר 2 קווצות רכות בצדדים כדי לרכך את המעבר בין הבד לפנים.
מבין כל האפשרויות, זאת שאני ממליץ עליה הכי הרבה לאירועים ארוכים. פשוט כי היא לא זזה.
חצי אסוף עם כתר מורם
כאן צריך תיאום מדויק עם הכיסוי, כי אזור הכתר תפוס. עובד יפה עם מטפחת שנקשרת נמוך מאחור ומשאירה את הכתר חופשי. פירוט מלא על הגרסאות של הסגנון הזה כתבתי במדריך שלי לתסרוקות ערב חצי אסוף.
פזור מסולסל עם מטפחת דקה
הכי צעיר מבין הארבעה. תלתלים רופפים מגובה האוזן ומטה, ראש חלק יחסית, ומטפחת דקה שקשורה כמו סרט. מתאים במיוחד לאירועי יום ולחתונות בחוץ, שם הרוח ממילא תעשה חצי מהעבודה..
מה קורה לשיער שנשאר מכוסה רוב הזמן
שיער שיושב תחת בד שעות ביום מתנהג אחרת. הוא מזיע יותר באזור הקרקפת, נשחק בקווי חיכוך קבועים, ולעיתים קרובות דהוי פחות מהחלק הגלוי אם הוא צבוע. את זה אני רואה בבירור ברגע שמורידים מטפחת ומגלים הפרש גוון בין הקדמת לאורך.
בצביעה אני לוקח את זה בחשבון ולא מותח את אותו גוון על כל הראש באופן אחיד. לפעמים צריך לעבוד בשני ריכוזים כדי שהתוצאה תיראה אחידה כשהמטפחת חוזרת למקום. יותר על השיטה שאני עובד בה יש בעמוד צביעת שיער.
לגבי בריאות השיער עצמה, ההמלצות הבסיסיות של הדרמטולוגים לא משתנות: חפיפה לפי הצורך ולא לפי הרגל, מרכך לאורך ולא לקרקפת, והגבלת חום (AAD). מי שמכסה צריכה להוסיף כלל אחד: לתת לשיער להתייבש לגמרי לפני שהוא נכנס מתחת לבד. שיער רטוב שנכלא תחת מטפחת למשך שעות זה מתכון לריח, לגירוי בקרקפת ולשבירה.
תזמון: מתי לקבוע ומה להביא
לתסרוקת ערב עם כיסוי אני מקצה בין 45 דקות לשעה ורבע, תלוי באורך ובכמות העבודה על הבסיס. זה יותר ממה שלוקחת תסרוקת ערב רגילה באותו אורך, כי צריך להרכיב את הכיסוי, לבדוק אותו במראה מכל הזוויות, ולפעמים לפרק חלק ולסדר מחדש.
מי שמתלבטת בין כמה אפשרויות מוזמנת לעבור על הגלריה לפני הפגישה. הרבה יותר קל לדבר על 2 תמונות מאשר על תיאור מילולי. אפשר גם לראות את מגוון תסרוקות הערב שאני עושה ולהגיע עם כיוון.
התאמה לפי אורך השיער
אורך השיער משנה כאן יותר מסוג השיער.
שיער קצר, עד קו הלסת
האתגר הוא שאין מספיק אורך שייצא מתחת לבד ויצור מראה מכוון. מה שקורה בלי תכנון זה שקווצות בורחות בזוויות אקראיות. הפתרון שלי: להגדיר כיוון אחד ברור, בדרך כלל אלכסון מהקדמת אחורה, ולעצב את כל הקווצות אליו. אחר כך גימור עם קרם מרקם קל, לא ספריי קשיח, כדי שהשיער ייראה חי ולא דבוק.
בקצר אני גם מעדיף מטפחת שנקשרת נמוך ולא כזאת שעולה גבוה, כי כיסוי גבוה על שיער קצר מקטין את הפנים.
שיער בינוני, עד הכתפיים
האורך הכי נוח לעבודה. יש מספיק חומר לגלים או לאוסף נמוך, ואין את הכובד של שיער ארוך מאוד. רוב תסרוקות הערב עם כיסוי חלקי שאני עושה נמצאות באורך הזה.
הדבר היחיד שדורש תשומת לב הוא הקצה. שיער בינוני שנגמר בקו ישר ומשעמם מתחת למטפחת יפה נראה לא גמור. אני כמעט תמיד מוסיף גלגול פנימה או החוצה בסנטימטרים האחרונים.
שיער ארוך
כאן צריך להחליט מוקדם: כל האורך בחוץ, או חלק ממנו נאסף פנימה. שיער ארוך מאוד שנשאר פזור מתחת למטפחת מייצר גוש כבד שמושך את הבד אחורה כל הערב.
הפתרון הנפוץ שלי הוא לאסוף את שכבת הפנים ולהשאיר את השכבה החיצונית פזורה. זה נותן את המראה של שיער ארוך ומשוחרר עם חצי מהמשקל האמיתי.
מוצרים: מה אני מחזיק ביד ולמה
אני עובד עם 4 מוצרים בתסרוקת כזאת, לא יותר.
מגן חום לפני כל מכשיר חשמלי, בלי יוצא מן הכלל. ספריי מרקם או פודרה בשורש, שנותן אחיזה בלי המשקל של מוס. ספריי קיבוע בינוני בשכבות, שאני מרסס מ-30 סנטימטרים ולא מקרוב. וכמות קטנה מאוד של שמן או סרום בקצוות בלבד, כדי שהאורך ייראה מבריק וחלק בזמן שהשורש נשאר עם אחיזה.
מה שאני לא עושה: לרסס ספריי חזק על אזור שהבד יגע בו. שילוב של קיבוע קשיח וחיכוך רציף מייצר קרעים קטנים בשערה. באזור המגע אני מעדיף אפס מוצר, או לכל היותר טיפה של קרם.
הכלל הכללי הוא שכבות דקות בשלבים, לא שכבה עבה בסוף. קיבוע שמיושם על שלב שכבר מקובע פשוט יושב מעליו ולא חודר.
כלה, אמא של הכלה, ואורחת: שלוש גישות שונות
הרבה מהחלטות התכנון תלויות בתפקיד באירוע, לא רק בטעם האישי.
לכלה, התסרוקת צריכה לשרוד 10 עד 14 שעות, כולל צילומים מוקדמים, טקס וריקודים. אני בונה אותה עם עודף אחיזה ומכין ערכת תיקון קטנה: 4 סיכות, ספריי בגודל נסיעה ומראה. אצל כלה אני גם עושה תמיד ניסיון מוקדם, ובניסיון הזה אני בודק את המטפחת עם ההינומה יחד, כי שתיהן רוצות את אותו מקום.
לאמא של הכלה, המבחן הוא צילומים. היא תופיע בעשרות תמונות מקרוב, ולכן הגימור חשוב יותר מהעמידות. פחות מבנה, יותר ניקיון בקווים.
לאורחת, הכל פשוט יותר. תסרוקת שמחזיקה 6 שעות, נוחה, ולא דורשת תחזוקה. זה גם המקרה שבו אני הכי מרשה לעצמי להציע משהו קצת שונה ממה שהיא רגילה אליו, כי הסיכון נמוך.
איך מפרקים את התסרוקת בסוף הערב
זה החלק שאף אחד לא מדבר עליו, ושם נגרם רוב הנזק.
הסדר הנכון: קודם מורידים את המטפחת, אחר כך את התכשיטים, ורק בסוף את הסיכות. אחת אחת, בהחלקה החוצה בכיוון שהן נכנסו, בלי למשוך. מי שמושכת סיכה בזווית הפוכה קורעת איתה שערות.
אחרי שכל הסיכות בחוץ, מרטיבים את השיער, מורחים מרכך נדיב ומשאירים 5 דקות. רק אז מפרקים את הסירוק הפנימי עם מסרק שיניים רחבות, מהקצה כלפי מעלה. סירוק שנשאר בשיער כל הלילה נעשה קשה בהרבה לפירוק בבוקר.
מי שהגיעה עם כמות גדולה של קיבוע צריכה חפיפה כפולה. הראשונה מסירה את המוצר, השנייה מנקה באמת.
הטעויות שאני רואה שוב ושוב
הראשונה, לקבע לפני שמרכיבים את המטפחת. ספריי חזק על שיער שעוד עתיד להשתנות פירושו שכל תיקון יגרור פירוק מלא.
השנייה, לבחור מטפחת ביום האירוע. בד חדש מתנהג אחרת מבד שכבר נלבש, במיוחד סאטן ופוליאסטר. שווה ללבוש אותו פעם אחת בבית לפני.
השלישית, והכי נפוצה: להדק. אני מבין את הפיתוי, באמת. אבל מטפחת הדוקה מדי מייצרת קו לחץ שנשאר בשיער גם אחרי שמורידים אותה, וכואבת מהשעה השנייה. הידוק נכון הוא כזה שאפשר להכניס תחתיו אצבע בקלות.
הרביעית, להגיע עם שיער שנחפף באותו בוקר. שיער נקי לגמרי חלקלק מדי ומחליק מתחת לסיכות. יום אחרי החפיפה הוא הנקודה המתוקה.
והחמישית: לוותר על מראה מאחור. הרבה נשים בודקות את התסרוקת רק מלפנים, ובאירוע עצמו רוב האנשים רואים אותן דווקא מהצד ומאחור. אני תמיד מסובב את הכיסא ומראה את שלוש הזוויות.
לסיכום
אם יש לכן אירוע קרוב ואתן מתלבטות איך לשלב את הכיסוי עם התסרוקת, דברו איתי ונעבור על זה יחד לפני שקובעים תור. לפעמים שיחה של 5 דקות חוסכת ניסוי וטעייה ביום האירוע.
